פסק דין חדש של בית המשפט העליון שפורסם לאחרונה משנה את הגישה להתחדשות עירונית. בפסק הדין נקבע כי שיקולים כלכליים אינם צריכים להכתיב את תכנון הפרויקטים, וכי תקן 21 השמאי, המשמש לבדיקת ההיתכנות הכלכלית, אינו מחייב משפטית.
לפי ההחלטה, היתכנות כלכלית מהווה שיקול משני בלבד בין השיקולים שעל ועדות התכנון להביא בחשבון. אנשי מקצוע מזהירים כי בעוד שהפן הכלכלי אינו אמור להיות מכריע, הוא הכרחי ליכולת הביצוע של פרויקטים.
הרקע לפסק הדין הוא מורכבות הפרויקטים להתחדשות עירונית, המחייבים איזון בין צורכי הדיירים, היזמים, ורשויות התכנון. מקרים רבים שבהם התוכניות אינן כדאיות כלכלית מובילים לכך שהן אינן יוצאות לפועל, מה שגורם נזקים בשל הצורך לאשרן מחדש.
במקרה שנידון, חברת יזמות טענה כי שינוי בתוכנית להקמת מרתפים תת-קרקעיים בקריית ים יביא לעלויות נוספות של מאות מיליוני שקלים. בית המשפט קבע כי במקרים של בעיית היתכנות, ניתן להקצות קרקע משלימה.
השופטים גם הדגישו כי תקן 21 אינו מחייב, אלא מהווה "הנחיה פנימית". על אף זאת, מומחים בתחום מציינים כי התקן מהווה כלי חיוני בהבטחת ביצוע הפרויקטים.
לדבריהם, התעלמות מהפן הכלכלי עלולה להוביל לקידום תוכניות בלתי ישימות, ובכך לפגוע בדיירים, ביזמים ובמרחב העירוני המתחדש. "תקן 21 הוא אולי לא מחייב משפטית, אבל חשיבותו המעשית עצומה," ציין יו"ר לשכת שמאי המקרקעין לשעבר.
